הסביבה התחרותית בין כלי התקשורת מעמידה במבחן קשה יותר את השיקולים העיתונאיים מול האחריות הציבורית שעל כלי התקשורת לגלות בסיקור אירועים בכלל ובעת חירום בפרט.
אזרחי מדינת ישראל נמצאים כל העת תחת איומים של אירועים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים, מעשי איבה, תאונות דרכים ואסונות. טבעי שבמצבי החירום בני אדם ירצו ללמוד על מהות האירועים ולקבל הנחיות כיצד עליהם לפעול.
בעידן התקשורת הרב-ערוצית, נודעת חשיבות רבה מאד לעיתוי הדיווח, המהווה גורם מרכזי בהעברת המידע לציבור. בעוד שבשגרה, הזמן לבדיקת ולהצלבת מקורות מידע, מצוי בידי נציגי התקשורת, הרי שבחירום הוא כמעט ואיננו והאחריות הציבורית להעברת המידע באופן אמין ומבוקר כפולה ומכופלת.
אחת הדילמות המרכזיות שעומדות בזמן חירום בפני כלי התקשורת בכלל והאלקטרונית בפרט, היא האם לדווח באופן ראשוני בלבד על התרחשות האירוע ובהמשך על פרטים נוספים, או שמא, להמתין עם הדיווח הראשוני ו"הפריצה" לשידורו עד אשר תתבהר תמונת המצב ויימסרו נתונים מלאים ומדויקים.
לדעתי, על כלי התקשורת להתעלות מעל שיקולים עיתונאיים ובמצבי חירום אחריותם הציבורית תתבטא קודם כל במסירת מידע עובדתי, מבוסס ואמין. אל לעיתוי הדיווח לשמש תפקיד מרכזי כבשגרה. המידע לציבור יועבר בשלמותו כשהוא אומת בצורה מוחלטת, או יאושר על ידי גורמים רשמיים.
מעבר לצורך בהעברת מידע חיוני לציבור, קיים הרצון גם בקרב ארגוני החירום לחשוף את פעילותם והם ישאפו להעביר מידע בעיתוי שיאפשר את החשיפה המקסימלית בזמן אמת, תוך שמירה על אמינות ודיוק הדיווחים שלעיתים אף תורמים ליעילות פעולות ההצלה.
במסגרת התארגנות כלי התקשורת לסיקור אירוע בזמן חירום הם עלולים להיגרר להערכות ופרשנויות בלתי מבוססות ומטעות, שיש בהן כדי להגביר חרדות קיימות. יש לזכור כי במקרים הללו קיים חשש ולא תמיד במודע, לפגיעה בביטחון המדינה או בהליכי החקירה של האירוע.
הצורך במידע בזמן חירום הוא בסיסי ואנושי וכלי התקשורת ממלאים תפקיד ייעודי כשליחי ציבור. ככאלה הם מחויבים לשמור על זכויותיו של משתתף או נפגע באירוע, כבודו, חירותו ופרטיותו. מן הראוי שכלי התקשורת ישקלו כללי התנהגות ייחודיים במצבים אלה ויפה שעה אחת קודם. | 
